| השבוע הקשבתי לפודקאסט של מפלגת המחשבות (למי שמכיר). מיכה גודמן מדבר בפודקאסט הזה בעונה הנוכחית על מהפכת הבינה המלאכותית ומנתח אותה בדרכו. אחד הדברים שתפס אותי במה שהוא מתאר היה בכל הנוגע לשאלה ״אצל מי הסמכות?״. אם בעבר הסמכות הייתה אצל אלוהים ואז היא עברה אל השליט והריבון, מתישהו בזמן המהפכה התעשייתית הסמכות עברה לאינדיבידואל ועכשיו אנחנו עדים לזמן חדש. הסמכות עוברת אל ״המכונה״. אנחנו כבר לא סומכים על עצמנו כשאנחנו יוצאים לנסיעה בלי להסתכל על וויז, אנחנו בודקים עם הצ׳ט איך לכתוב מסמך רשמי או איך לתקן את המדיח ויש אנשים גם שממש מתייעצים איתו כמו עם פסיכולוג. קורה משהו סביבנו ששווה לשים לב אליו. אצל כולנו. אנחנו מאבדים מהיכולת שלנו לסמוך על עצמנו. ואם עכשיו עוד נשמע לנו ממש מופרך שמישהו ישאל כל דבר את הבינה, אז ייתכן שבעוד כמה שנים (לא כל כך הרבה) זה יהיה מאד מאד נפוץ.ֿממש עכשיו יצאתי ממופע מחול מקסים שהתארח אצלנו במרחב- ״שזורות״ של שרונה פלורסהיים. העבודה איתה עבדה שרונה עם הרקדניות היוצרות הייתה מתוך התחום של ה״תנועה האותנטית״ . פתאום מצאתי את עצמי מתבוננת בחבורה מופלאה של נשים שמוכנה להקשיב פנימה וממש להיות עם מה שעולה ולסמוך על זה. ללכת עם הדבר שעולה בי ולהסכים לומר לו כן.כשאני חושבת על התרגול של תנועה אותנטית כמו גם התרגול של יצירה בזמן אמת שאנחנו מתרגלות באנסמבל, אני יותר ויותר חושבת שאולי התרגול הזה הוא לא רק מהנה ומרגש אותי אלא הוא ממש חיוני ורדיקלי למצב שבו אנחנו נמצאים. מבלי להיות פאטאליסטית אני רואה איך אנחנו עומדים לפני שינוי תפיסתי פילוסופי שעוד לא ברור לאן הוא ייקח. בעיני הדרך היחידה להתמודד איתו היא דרך הגוף. דרך תרגולים חוזרים ונשנים של הקשבה פנימה, של מהות וגם של יצירה. יצירה שהיא טקס, יצירה שהיא מחוללת במובן של משנה, מניעה ומאפשרת יחד עמוק בין היחיד ליחיד. כשהלבבות פועמים יחד והאינטואיציה היא הדבר שמוביל והכי חשוב הוא שזה כשאנחנו מסוגלים להיות מחוברים לצורך האישי שלנו ולידיעה הפנימית שלנו ומוכנים לסמוך עליה.מבחינתי אפשר כבר להוציא סטיקר ״ מחזירים את הסמכות לגוף״ או ״מחזירים את הסמכות לידיעה הפנימית״ או אולי ״מחזירים את הסמכות ליש שכבר יש״ ויש לי עוד הרבה רעיונות נוספים אם מישהו צריך. |
הצטרפו לעדכונים
מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות