לנוע בלי לדעת
את הניוזלטר היום אני כותבת בהשראה של יוחאי גינתון.יוחאי, למי שלא מכיר, הוא רקדן ומורה נפלא למחול שהגיע השבוע להעביר סדנה בשנה ב' של תכנית נענע.אחד הדברים שעבדנו איתו במפגש היה השאלה "מה זה משנה לי?"יוחאי הביא את השאלה הזו כדי לשחרר משהו מחוויית הרצינות. כשאני מדברת על זה אני לרוב שואלת מה יקרה אם? […]
זה כמו הטלת כידון
אני כותבת מהאולימפיאדה.לא זו שאתם מכירים אלא אחת פחות מוכרת. בבתי ספר בחינוך וולדורף (אנתרופוסופי) לומדים בכיתה ה׳ על יוון העתיקה ומתאמנים בספורט כגון זריקת דיסקוס והטלת כידון ובין לבין עושים תרגילים שנראים קצת מוזר שנקראים בוטמר.ארוע השיא קורה כשמספר בתי ספר נפגשים בסחנה ובמשך שלושה ימים מתאמנים על כל סוגי הספורט הללו, מבלים יחד, […]
להביט אל עצמנו בעיני האינסוף
להסתכל בעיני האינסוף.״פעמים אני חושבתשהחטא הנורא והאפל ביותר של האדםהוא לחשוב רעות על עצמואני קוראת לזהלהביט על עצמו ׳בעיני השכנים׳ֿולא בעיני האינסוף״(מתוך מכתב לילד של זלדה)השיר הזה הוא אחד השירים האהובים עלי ביותר של זלדה. הוא אפילו תלוי לנו על המקרר כתזכורת. אנחנו כל כך מהר ממהרים להתבונן על עצמנו בעין קשה ורעה והרעיון הזה […]
תמיכת השכמה
תמיכת השכמה… כבר הרבה שנים שאני חוקרת ובוחנת את הקשר שבין היד אל מרכז הגוף. השאלה שאני (ואני בהחלט לא היחידה) אוהבת לשאול היא ״מאיפה היד מתחילה?״ יש כל כך הרבה מיקומים מהם אפשר לומר שהיד מתחילה – ממפרק כף היד, מהמרפק, מהכתף? אבל מה אם נראה את היד שלנו כשלוחה של הלב? של בית […]
פעימה- הקצב שלנו
השבוע אירחנו בבית הספר של ״נענע״ בשנים א ו-ב את זוהר פרסקו ואת אדוה בן זקן. אדוה היא גם תלמידה בשנה ב וגם לומדת אצל זוהר הרבה שנים ויחד הם פיתחו סדנה שמחברת בין העבודה של זוהר עם מקצב ועם תנועה. זוהר פרסקו למי שלא מכיר הוא פרקשניסט ידוע ומפורסם שניגן עם מיטב המוסיקאים בארץ […]
התנועה שלנו בעולם היא מי שאנחנו
השבוע שוב חשבתי על השאלה ״מה מניע אותנו״?זאת שאלה שיכולה להיות מאד פשוטה לפעמים. מה מניע את היד כדי להיות מורמת? זה בא מהזרוע? מהשכמה? מהמרכז? מה מניע את הדם בתוך הגוף? מה מניע את הנשימה פנימה והחוצה?אבל לפעמים השאלה הזו כמובן פוגשת שכבות אחרות. מה מניע אותי לקום בבוקר כשאין כוח? מה מאפשר לי […]
הקינספרה – לצאת ממרחב הנוחות
השבוע הסתיים המודול השלישי – מתוך ארבעה- במחזור הראשון של לימודי LBMS (לימודי לאבאן ברטנייף לניתוח ואבחון תנועה). כל כך הרבה דברים בשלוש וחצי שנים האחרונות נראו לא הגיוניים ובכל זאת קרו ובתוכם גם התכנית המופלאה הזו. את תכנית ההכשרה חלמתי ממקום כמעט אנוכי. רציתי להמשיך את ההתפתחות והלימודים שלי דרך השפה הזו. רציתי להתמקצע […]
איך הגוף שלנו בוחר- גם שאנחנו לא
אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות. גם כשאנחנו לא מודעים הגוף שלנו מבצע בחירות. נגיד האם אני עולה במדרגות ומתחילה עם רגל ימין או עם רגל שמאל הפעם? איך אני קמה מהמיטה? האם אני מתגלגלת או מזדקפת לישיבה? כשיש תור בבנק האם אני שוקעת לתוך עצמי ולתוך הפלאפון או שאני נדחפת קדימה ומנסה להיכנס מהר יותר […]
כשהתודעה נרגעת – והמוח הקדום מתעור
הדבר שאני הכי אוהבת בתקופה הזו בשנה זה שאפשר סוף סוף לצלול. עברנו את תקופת ההכנה, הפרסום והשכנוע, סיימנו את תקופת ההתחלה הרוטטת ועכשיו אפשר סוף סוף לעבוד. לעבוד באמת, להעמיק, להיכנס לחומרים שבאמת באמת בשבילם כל המקום הזה קיים.וכך השבוע מצאתי את עצמי בכל הקבוצות נכנסת לעוד רמה של עומק, לעוד דקויות, לעוד התנסויות […]
דרישת שלום מהעבר שהזכירה לי מי אני
פעם בכמה זמן אני פותחת מחברות ישנות שלי. בגלל שכתיבה זה ממש כלי שאני נעזרת בו אז יש לי המון המון מחברות. אני אוהבת את החוויה הזו של לפתוח מחברת ובין רגע להיות בזמן ומקום אחר. באחת המחברות שכתבתי הייתי בת 24 אולי ולמדתי אז בקבוצה של דניה אלרז בירושלים. היינו אז בתהליכים של יצירת […]