עולם התוכן של פנטהריי

אתמול בשיעור ׳אמנות הגילוי בתנועה׳ עסקנו בנושא האהוב עלי מכל. השמיטה. את סדנת שומטות יצרתי כבר לפני כארבע שנים ומאז הנושא הזה בא והולך כל

בסופש האחרון נפגשנו למפגש השלישי של ׳נקודת מגע׳ תכנית סופי השבוע של הקונטקט אימפרוביזציה שאני מנחה יחד עם מיכל שטרנבך. את הסופש הקדשנו לסטיב פקסטון

היום בוחרת לשתף באופן די חשוף חלק קטן וערוך לא לפי הסדר מתוך טקסט של מופע שיצרתי לכבוד גיל 40. מקווה שתהנו:…. לסולו שלי קוראים: ״עכשיו

 לספר שאירמגרד ברטנייף כתבה קוראים Body Movement- Coping with the environment . הרבה שנים יש לי את הספר הזה ובכל הזמן הזה די התעלמתי מהשורה

כילדה תמיד אהבתי להתבונן בציפורים ולדמיין איך גם לי יש כנפיים משלי. כשהייתי בארה"ב, נפצעתי באחד מארועי הקונטקט בכתף, כך שבשלב מסוים ממש לא הצלחתי

באופן לא מודע דווקא דברים שכבר קורים לא מקבלים הרבה אור זרקורים, וכך בשקט והרבה עדנה ועוצמה התחילה השנה של אמנות הגילוי בתנועה. היא התחילה

בימים האלה כל כמה זמן פתאום עולה בי פרץ שנורא רוצה לצאת אל העולם, לצעוק את כל היצירתיות שבוערת בי, את השיתופי פעולה שנרקמים בי,

כשיש חס ושלום דינים על ישראל, על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין" (רבי נחמן מברסלב) ככל שעובר הזמן מאז שהתחילה המלחמה

הניוזלטר הזה התחיל מתוך הרצון שלי לתת לחומרים שעולים בסטודיו להדהד לתוך המציאות והחיים. אולם, בשבועות האחרונים, המלחמה והבחוץ היו כל כך חזקים שהם השפיעו

לספר שהוא אולי כמו התנ״ך שלי קוראים Making connections. כתבה אותו פגי האקני שהייתה תלמידה של אירמגרד ברטנייף שהייתה תלמידה של רודולף לאבאן וכן הלאה…

ירוק שחור לבן, ירוק שחור לבן, ירוק שחור לבן , ירוק…  תבניות כבני אדם המוח שלנו בנוי כך שהוא תופס את העולם בתוך תבניות ודפוסים.

משבוע לשבוע מה שעוזר לי להבין את המציאות שלי זה הרגעים בהם אני יכולה להתמקד במושג או נושא מסוים ולהבין אותו דרך הגוף ודרך מה

איך משקל ואקטיבציה של משקל קשורה ביכולת שלנו להתמודד עם טראומה

"דלתא כאן בשבילך, גם בימים מורכבים אלו…""לאור המצב הבטחוני חשוב לנו לעדכן אותך שסניפי מחסני חשמל פתוחים…" (מתוך הודעות שונות שקיבלתי השבוע) נדמה שהמילים "לאור

תנועה בעת מלחמה

הדרך שלי בתוך עולם התנועה עברה בכל מיני תחנות… הנה תמצית הדבר

אתמול הנחיתי בפעם הרביעית או חמישית את סדנת ׳שומטות׳. כל פעם חוויה אחרת והתרגשות שמכניסה בי רוח והתבוננות אחרת על המציאות.  הסיפור של ׳שומטות׳ התחיל

הקיץ הבנתי משהו על תהליכי למידה, כאלה ארוכים כאלה. לא מהסוג שאת קולטת משהו תוך רגע.  אני חושבת שככל שאני נמצאת יותר ויותר בתוך עולם

ביצירתו המפורסמת של ג'ון קייג' (מלחין אמריקאי מפורסם) שנקראת 4 דקות ו 33 שניות ההוראות למבצע הן לשבת ליד הכלי במשך 4 דקות ו33 שניות

אדוות השנה החולפת מתחילות להירגע, ימי הקיץ החמים מאיימים לאדות אותנו מעל פני האדמה ובסטודיו מתחילה להרגיש את פגרת הקיץ מתקרבת. בשבוע האחרון הגיעה לסטודיו

השנה האחרונה הייתה של של ניסוי וטעייה או ניסוי ותהייה (אף פעם לא בטוחה מהם מהם יותר מדויק :)). זה היה בכל הרמות. הן מבחינת

"אם אתה אוהב את כולם באותו האופן, לרבות את עצמך, אתה תאהב אותם כאילו היו נפש אחת ונפש זו היא אלוהים ואדם כאחד."(אמנות האהבה) השבוע

למה זאת אמנות לחקור תנועה? לפני כמה שנים דווקא כשהייתי במפגש הכנה של יומנים ויזואלים (על זה קצת בפינת ההשראה) הגיע אלי צמד המילים ׳אמנות

מה המשמעות של להנחות קבוצה בתנועה? בלימודים כמו שלנו עולה הרושם שאנו בעיקר מלמדות תנועה ומחול וחיבור בין גוף לנפש. אנחנו בונות שיעורים שנוגעים במהות

מה זה אומר לרקוד את הריקוד שלא נעשה? זה די בהיר שלכל אחת ואחד מאיתנו יש את הריקוד שלו/ה. את השפה התנועתית שהיא החתימה שלו/ה.

על פעולת ההקטנה הבינלאומית… יש משהו מאד לא ברור בעיני וסופר אנושי. הנטייה להקטנה. נטייה להגיד – אני לא מספיק טובה, אני לא מספיק____. בשבועות

היום אני חולה… לא כל כך יודעת להיות חולה. בטח לא ביוני כשכל הארועים וסופי השנה בפתח.  אז איך מסכימים להוריד הילוך ולהקשיב לגוף? עבורי

והפעם קצר ולעניין איך תרגול אימפרוביזציה משפיע על החיים? שימוש במשפטים שעלו לאורך הזמן ב'נענע' חלקם שלנו וחלקם של תלמידים. 1. אלתור זה מעבדה של

באשר תלכי אלך אלוהייך אלוהיי… (הרבה מהטקסט נכתב לנשים אך מיועד במידה רבה גם לגברים) הסיפור של רות ונעמי הוא אחד הסיפורים שתמיד מרגשים אותי

בין עיניים טובות להתקשרות בטוחה… בשבוע האחרון עבדנו בסטודיו עם מבטים בכמה מהקבוצות. כמה לא טבעי עבורנו בעידן המסכים להישיר מבט. הנטייה הטבעית הכל כך

בין עיניים טובות להתקשרות בטוחה… בשבוע האחרון עבדנו בסטודיו עם מבטים בכמה מהקבוצות. כמה לא טבעי עבורנו בעידן המסכים להישיר מבט. הנטייה הטבעית הכל כך

השיר המהמם הזה הוא של אברהם חלפי ומלווה אותי כבר הרבה שנים…השבוע התבהרה לי הבנה בקשר שבין הנחייה לתקשור.  אני לא בחורה שאפשר לטעות בה

זמן תגובה בסופ"ש שעבר היה עוד מפגש של התכנית 'נקודת מגע' (תכנית שנתית שאני מנחה יחד עם מיכל שטרנבך של סופשים של קונטקט לאורך השנה

בין ימי זיכרון. זה מין מצב תודעתי כזה שאני חושבת שבמידה רבה מולחם בתוכנו כאזרחי מדינת ישראל (בעיקר במגזר היהודי). השבוע ביום השואה ישבתי עם

הקטע הבא נולד עוד לפני פסח כשההפגנות היו בשיאן ורגע לפני שיצאתי לחופש. אבל החופש כל כך בלבל אותי שהוא מעולם לא נשלח… באופן לא

הרבה פעמים אני נשאלת כמובן "מה זה פנטהריי"?  קודם כל למען התרת הספק פנטהריי נהגה כמו מנטהריי החתול ים רק עם פ' דגושה:) ועכשיו: מה