עולם התוכן של פנטהריי

כבני אדם אנחנו מחפשים תמיד את התנועה שבין ה״רגיל״ לבין ה״מיוחד״ או בין ה״חול״ ל״מועד״ בין ה״סתמי״ ל״מקודש״. כשבחיים שלנו אנחנו נשאבים לפעילות היומיומית, הרגילה,

את הניוזלטר הזה כתבתי לפני הבשורה על ההסכם ועל אף שאינו קשור בישירות להסכם אני מרגישה שהוא נוגע עמוק בשאלה שאנחנו בתוכה – מה זמני

יש טקסט שנכתב במאה ה 16 – "It is very clearly apparent from the … how great is the usefulness of a knowledge of the

בשנים האחרונות שמעתי כל כך הרבה פעמים אנשים אומרים משהו כמו ״יותר גרוע מזה לא יכול להיות״ ואז נהיה יותר גרוע… אז חשבתי לעצמי שהשנה

יושבת לי פה בחצבאני,במשך שנים אני באה לפה כל שנה עם ילדיי, אבל כבר שנתיים לא היינו פה בגלל המלחמה. זה מצחיק איך זיכרון עובד.מה

ודם כל אני חייבת התנצלות ששבוע שעבר לא כתבתי כלום. היינו ברומניה ומזה הרבה זמן הצלחתי להתנתק ולא היה לי שם אפשרות להתכנס ולכתוב משהו.

השבוע הזה עבר לי מאד מהר.לא הספקתי עוד לעכל את הסדנה הנפלאה של עינת גנץ (בדיקת נוכחות) וכבר ביום שני התאספנו עם 33 משתתפים.ות ב38

אני נמצאת בסדנת ׳בדיקת נוכחות׳ של עינת גנץ. בסטודיו כעשרים אנשים כולם קשובים, מתוקים, שוכבים על הרצפה ונעים עם המשקל שלהם. אנחנו נעים כמו דגים ואז כמו

אני ממש אוהבת לעשות פאזלים. זו אהבה שגיליתי עם השנים. משהו במלאכת המיון של הצורות והצבעים, הרגעים בהם הפאזל מקליק לצד הרגעים בהם אני לא

התחלתי לכתוב את הניוזלטר הזה ביום רביעי בבוקר וחשבתי שאני מנסה להבין איך לשלוח לנו עוד כוחות להמשיך. ואז פתאום שינוי ושוב צריכים להתגמש. הפעם

נדמה לי שזה המצב התמידי של כולנו בימים אלו. אני יודעת שאצלי לפחות זה המצב. כל כך הרבה דברים מייאשים במציאות סביבנו ועם זאת מדי

לאחרונה קראתי משהו מקסים שניטה ליטל כתבה על המושג ״סקור״. ״סקור״ זו בעצם מילה שהגיעה מעולם המוזיקה (זה קורה הרבה שעולם התנועה משאיל מעולם המוסיקה

פעמים יש משחקי מילים שנוחתים עלי ברגע של השראה ואז אני יכולה שעות להתפלסף עם עצמי מה משמעותן. בכלל אני חושבת שצריכות לפתוח חוג שנקרא

ימים הללו ימים קשים. כל רגע שעובר יש לי תחושה שעוד איזו בשורה נוראית תגיע. הרטט כל כך גבוה והנשמה בהחלט מתפתה לברוח. בשבועות האחרונים

השבוע יצא לי להתבונן הרבה על ילדיי (חופש וזה) והסתכלתי על בני בן הארבע וחצי וחברתו הטובה ביותר עומדים זה לצד זה. אני כבר לא

בתור מישהי שמאד אוהבת מילים ואוהבת לכתוב ואוהבת משחקי מילים אני גם מודעת לכך שלפעמים מילים מכבידות. לפעמים זה קצת יותר מדי כדי להסביר מה

לפני קרוב לעשור עברנו לגור בבוסטון בשביל דוקטורט של בן זוגי היקר. בשנה הראשונה כל מה שהכרתי התהפך. הגעתי עם שני ילדים קטנים וחשבתי שזו

היום אני חוגגת יומולדת.זה התאריך העברי שלי. כל שנה בפורים, בשיא של ההכנות והתחפושות והמהומה אני אמורה לחגוג יומולדת.אני לא אשקר, היו תקופות שממש שמחתי

השבוע, אני נהנית מהזנה במודול השני של לימודי LBMS- התכנית הבינלאומית ללימודי המערכת של לאבאן וברטנייף לניתוח ואבחון תנועה. וואו זה היה ארוך. בפועל בעצם

אני חושבת שהדבר הכי מוזר בתקופה הזו הוא ההבדל והפער הכל כך כל כך בלתי נתפס בין מה שאני חווה בחיים האישיים לבין מה שאני

הי לך,אני כותבת היום בכל כך הרבה חיל ורעדה. אנחנו בתוך תקופה כזו בלתי נתפסת ואני יודעת שכולנו גם חיים את החיים לצידה וגם מופעלים

כהרגלי יש לי אהבה גדולה לאיך השפה מצליחה לפעמים להעביר איזה רעיון עמוק יותר. כשזה קורה אני מרגישה שמשהו בתודעה וגם ברגש שלי נפתח. לפני

אתמול הייתי במופע החדש של להקת המחול ״ורטיגו״ שנקרא ״קומא״. קודם כל במידה ולא תמשיכו לקרוא את ההמשך. הסוף הוא – רוצו לראות. תקנו כרטיס

להמשיך לנוע גם כשכואב. השבוע התלבטתי על מה לכתוב ובחרתי לשתף בנושא אישי והוא חיים עם כאבים. מסיבות שונות ומגוונות יש לי פציעות כרוניות בגוף.

האמת היא שמגע הוא הכל וככזה הוא נוגע בהכל ואמרו כבר לפני נשים טובות ומופלאות שהאישי הוא הפוליטי ומה יותר אישי ממגע? ובעצם אפשר לעצור

אחד הדברים שאני חושבת שמעניינים בחג חנוכה זה השילוב של אור וסיבובים. אבל לא סיבובים רגילים אלא יותר הרעיון של סיבוב סביב משהו. זה הרי

היום הבן שלי התחבא מתחת למיטה וכשמצאתי אותו מהר מדי הוא אמר לי ״אוי למה מצאת אותי? אמא, בואי נעשה בכאילו שלא ראיתי אותי בסדר?״

אחד הדברים שמרגשים אותי במיוחד (ותודה לאל על הדברים הקטנים) זה פשוט ההבנה שהגוף הוא מיקרוקוסמוס לכל כך הרבה מתנועות הנפש והתנועות החברתיות שלנו. אנחנו

כשאנחנו בחוויה של נוכחות בעשייה שלנו, לרוב התחושה היא של מלאות, של אותנטיות. כשאני בסטודיו או בקליניקה, כשאני רוקדת ממקום מחובר לעצמי, אני מרגישה במקומי,

השבוע הייתה לי שיחה עם תלמידה אהובה שכבר למדה איתנו והתלבטה אם לחזור. לצערי נכון לשנה זו היא הבינה שהיא לא תצליח לעשות זאת. ההחלטה

השבוע מתחילות כל הקבוצות השבועיות של המרכז שלנו. כן כן הכל הכל מתחיל. זה נשמע קצת כמו איזו קלישאה לומר שזה נס אבל באמת באמת